ארוחה בצבעים: על אוכל, אמנות ומה שביניהם

אם שואלים אותי, אוכל הוא תמיד גם אמנות. למעשה יותר מאמנות- יצירת מופת, משמעות הקיום, הסיבה לקום בבוקר. אבל אם שנייה שמים את הגרגרנות הבלתי נלאית שלי בצד ומתמקדים בפוסט שלשמו התכנסנו, יש מי שלקח את השילוב הזה צעד אחד קדימה. קוראים לו נדב מלין והוא שף, יוצר וחוקר אוכל שיצר ארוחה אמנותית במיוחד, הנקראת גם 'ארוחה בצבעים' וכוללת 7 מנות שונות שכל אחת מהן בצבע אחר. הרעיון שעומד מאחורי היוזמה הוא בחינת הקשר בין אוכל ואמנות, והרצון לצאת למסע במעמקי התודעה הקולינארית. כשמלין שוקד על המנות הצבעוניות הוא מבקש מאורחיו הרבה מעבר לאכילה בסיסית, הוא סקרן לדעת מה מעורר בהם האוכל ברמה החושית והרגשית. איזה זיכרונות ואסוציאציות מעלים הצבעים, הריחות והמרקמים של המנה? ואיזה חוויות חדשות יכולות להיווצר בעקבות הארוחה?

(כתבת וידאו שעשיתי לערוץ i24news. צילום: רן שנק, עריכה: ויקטוריה יוכיטל)

מכיוון שערכה של יצירת אמנות טמון בעיניו של המתבונן, לא נותר לי אלא לשים פעמיי אל אבו גוש (שם ממוקמים האיש וארוחתו) ולהתבונן מקרוב בתהליך היצירה, או ליתר דיוק ביצירתן של שתי מנות מתוך הארוחה: הירוקה והלבנה. הסביבה בה נדב מבשל טובלת בלא מעט טבע ירקרק ולכן  רק מתבקש להתחיל עם המנה הירוקה. זו גם המנה שפותחת את הארוחה בפועל והיא כוללת טרטר חצילים עם תותי עץ וטחינה ירוקה, לצד שלל ירוקים מפתים שלוקטו זה עתה מהשפע הצומח של הרי יהודה. ריג'לה, אזוב, כובע הנזיר, רוקט בלאדי, שומר בר… you name it. הגדירה את זה יפה יהודית רביץ: הירוק היום ירוק מאוד.

נדב בוחר צמחים שלוקטו זה עתה

מלאכת מחשבת

נעים לצפות בנדב עובד. הרגישות והעדנה שבהן הוא מטפל בכל עלה ועלה, ההשקעה שמורגשת עם כל תנועת יד. זו האמנות שלו והיא נעשית כמלאכת מחשבת. כשהוא מניח את העלה האחרון על מגש העץ, כמעט ועצוב לי לאכול. איך אהרוס בזלילה משולחת רסן את היצירה היפה שלו? רגע אחד אני מתלבטת ובשני היער הקולינארי הזה כבר בתוך הפה שלי. "אצל הרבה אנשים זה מעורר אסוציאציה של הליכה ביער או בחורש", נדב מחזק אותי. "זה קצת כמו הליכה אל הלא נודע וזו מטרת הארוחה- לאתגר את המודע והקיים. אנשים צריכים להגיע מוכנים להפתעות".

הירוק היום ירוק מאוד

את המסע שהתחיל ביער אנחנו ממשיכים בים, עם המנה הלבנה שכוללת שקדי עגל, קרם ארטישוק ירושלמי, ציר כרישה וקצף קונבו (אצה בשרנית). אין במנה הזו זכר לפירות ים או דגים, אבל איכשהו היא מרגישה כאילו הובאה הישר ממעמקי המצולות, הרבה בזכות הקצף שעוטף אותה. את הקצף מכין נדב מציר קונבו עשיר בגלוטמט שמוסיף למנה טעם אוממי חזק וטוב. כל הקונסטרוקציה המרשימה הזו מונחת בסופו של דבר על צדפת קוקי סאן ז'ק טובת מראה והתוצאה הסופית היא מנה יפיפייה וטעימה. "הרעיון הוא לייצר סערת טעמים", נדב מסביר, "משהו בין גאות ושפל, ממש כמו בים".

FOODART

היישר מהמצולות. המנה הלבנה

את חמשת המנות הנוספות לא הזדמן לי לראות או לטעום, אבל 2 הכוכבות הנ"ל לגמרי השאירו אותי עם טעם של עוד. מה שמעניין בקונספט שנדב יצר הוא שמעבר לטעם, מאחורי כל מנה יש סיפור והיא טומנת בחובה עולם שלם של אסוציאציות אפשריות. אז אם חשקה נפשכם בחוויה קולינארית שהיא גם מסע חושי, רגשי ואמנותי, זו בדיוק הארוחה בשבילכם. הכיף הוא שכל אחד יכול לקחת את זה למחוזות שלו, בלי חוקים וללא מגבלות, כי הרי באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה.

באמנות כמו באמנות- אין דבר כזה שאין דבר כזה