הכל כליל: נופש 5 כוכבות באחוזה גלילית

אם יש כאן בנים, מזהירה מראש בונבונים, לא בטוח שהכי תחבבו את ההקדמה הבאה (אבל אל תלכו, אחריה יהיה כיף). אנחנו הבנות מאוד מתרגשות מכם, לפחות עד גיל מסוים, בו אנחנו נזכרות שבבסיס יותר כיף לנו לבלות עם בנות- לא בקטע מיני, יותר בקטע של תקשורת קוהרנטית וזורמת. כשאנחנו מצוידות בגישה המיזנדרית הנ"ל, החלטנו 4 חברות ילדות ואנוכי לזנוח את בני הזוג בבית ולצאת לסופ"ש בנות בו נוכל לעשות את מה שאנחנו הכי חפצות בו: לחפור. והרבה. ולעומק. בלי הפרעות! לצורך כך חיפשנו לוקיישן אינטימי ומבודד, כזה שאין בו בנים או ילדים ברדיוס של מינימום 500 מטר וכך הגענו אל אחוזת השחר בכליל.

אחוזת השחר

אין בנים או ילדים ברדיוס של כמה מאות מטרים

קצת על האחוזה

האחוזה כשמה כן היא, אוחזת בך מבלי שתרצה להשתחרר.  חושקים ב- 4 בתי אבן מעוצבים למשעי? יש. רוצים נוף גלילי פראי ומרהיב? יש. מעוניינים בבריכה שמשקיפה אל אותו נוף גלילי פראי ומרהיב? גם יש. תוסיפו לזה שקט, פרטיות, גוד ווייבס, וקיבלתם סטינג אידיאלי לפינוקים ושיחות עומק. זה הזמן לומר לחובבי הלאקז'רי, שלא מדובר כאן במתחם אירוח יוקרתי- זה יותר בכיוון של בית קטן בערבה פוגש את פסטיבל שנטיפי. העיצוב והפסיליטיז לחלוטין יפים ושווים אך בסיסיים. במרפסת למשל, תתכוננו לבלות את זמנכם ישובים על כריות, כאלה שנהיות נורא נוחות אחרי 20 כוסות יין. אז טיפ קטן לרשימת הציוד: לא לשכוח להביא שרוואל הודו, כיסא נוח ומלאאאא יין.

הכריות הופכות נוחות למדי אחרי 20 כוסות יין. ה-מרפסת

כליל, למי שפספס, הוא יישוב אקולוגי שתושביו מאמינים במחזור מים ופסולת אבל פחות מאמינים בחברת חשמל. את החשמל הם מייצרים בעצמם בשיטות שונות ויש לזה יתרונות וחסרונות שצריך לקחת בחשבון כשמגיעים לנפוש שם. הפלוס הגדול: אוויר הרים צלול כיין! גם כי אתם כבר שתויים וגם כי מדובר באוויר טהור שאין בו זכר לפיח תעשייתי. המינוס: המזגן דולק רק בשעות מסוימות. רגע לפני שהתפתינו לשחד את אחד העובדים עבור שעות נוספות של מזגן, החלטנו להפוך את היתרון לחיסרון ואצנו רצנו אל הבריכה. וחתיכת בריכה איט איז! כזו שטובלת בנוף  לא רע בכלל ועושה לך חשק לטבול במיידי.  טבילה, אבטיח עם בולגרית , חפירה אל מול שקיעה וחוזר חלילה.

אם אין מזגן, תאכלו אבטיח בבריכה

4 בתי אבן, עם המון פרטיות ושקט

מה אכלנו?

ברמה הפיזית קשה לומר שנרשמה תזוזה מרובה ב-24 השעות בהן שהינו בוילה. פעילות במפרק הלסת, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. סליחה, איך בדיוק יהיה לנו כוח לשוחח אם לא נאכל עוד ועוד?!? מצוידות בעשרות חטיפים (שנמנעו ככל הנראה באותו סופ"ש מילדיהם הרכים והמסכנים של אחיותיי לנופש) באנו לתת עבודה. עם רדת הערב, עלה בהתאמה מפלס התיאבון ואתו גם הצורך לחלץ עצמות ולצאת לכבוש את היישוב. לבושות במיטב מחלצותינו (המנותקות לחלוטין מקוד הלבוש הכלילי כך התברר), שמנו פעמינו אל "קפה כליל" ושם צרכנו אוכל הודי שאמנם לא הצטלם טוב (בכל זאת יישוב אקולוגי, פחות מצטיינים בתאורת אינסטגרם) אבל בהחלט היה משובח. עייפות אך מרוצות, הלומות אלכוהול, אוכל ושברי שיחה, חזרנו אל הווילה רק כדי ליהנות מהרגע המיוחל לו ציפינו כל היום: מנוחת החופרת. היעדרם של בנים או ילדים הוביל לשינה רציפה בת 8 שעות שבסופה יקיצה אל הפסגה הקולינארית של הסופ"ש בדמותה של ארוחת בוקר. מטבח מאובזר ו-5 פועלות רעבות הביאו לסעודה מרשימה וטעימה. עוד לפני שהספקנו להגיד: סססעמק פחמימות הן האויב, השלל הרב כבר ריפד את דפנות קיבותנו.

הפסגה הקולינארית של הסופ"ש: ארוחת הבוקר

השקט שלפני הסערה

בשעות אחר הצהריים, כשהגענו להבנה שנושאי השיחה מוצו ולא נותר זכר לפיסת מזון בוילה, ארזנו בצער את חפצינו ונפרדנו לשלום מהאחוזה האוחזת. נטועות עמוק במושבי הרכב הממוזג (הו המזגן!) יצאנו לסיבוב ביישוב היפה. כחלק מבנייה ירוקה ניבטו אלינו מבעד לעצי הזית בתי עץ מעוררי קנאה ויורטים חביבים (אוהלים מונגולים עגולים, בנויים משלד עץ ומכוסים בשכבות בידוד ומעטפת חיצונית), לצד שטחים עצומים של חורש טבעי. בני אנוש לא היו בנמצא (עניין נחמד שלעצמו), מה שהוביל אותי להנחה שהם ודאי ספונים ברגעים אלה בבתיהם, מוקירים תודה על כך שהם חיים באחד המקומות המיוחדים בארץ. הוקרת התודה חלחלה לאיטה גם אלינו ובגישה מפויסת ופיוטית זו, הותרנו את היישוב בעל הכריזמה השקטה רגוע ודומם מאחור, בעוד אנחנו עושות את דרכנו חזרה אל מציאות עמוסת רעשים.  סופ"ש 5 כוכבות הגיע אל סיומו, אבל הטביע את חותמו היטב. היה נהדר. נפלא. כליל. השלמות.